horim

ילדים בעלי הפרעת קשב זקוקים באופן מיוחד לנוכחות המבוגר בחייהם.
על ההורה להשתדל ללוות את הילד בשלל המטלות הנדרשות ממנו, ולסייע לו ככל האפשר.
נוכחותו של ההורה חשובה כדי לנסות ולתת מענה לפונקציות שונות החסרות לילד.
ד”ר רונית פלוטניק מדברת בסיפרה, (‘הוראה מתקנת תפקודית’, לגדול אחרת, הוצאת יסוד 2008)
על נוכחות הורית שומרת, המתורגמת לכמה עקרונות:

נוכחות – מספקת חוויה של ביטחון בסיסי לילד ומאפשרת התערבות יעילה בזמן אמת.
הנוכחות מסייעת למקד את הילד במצבי פיזור וממחישה לו תחושת שליטה וניהול עצמי.
כדי להקל על מעורבות הורית נוכחת ושומרת, יש לבנות סדר יום ושגרת חיים קבועה. שגרה משמשת
תחליף יעיל לשיבושים בשעון הביולוגי בקרב ילדים רבים. קביעות יוצרת סדר המקל על העמימות ואי-הבהירות
המלוות את חייהם של ילדים אלה בשל לקותם ותורמת לחוויית עצמאות;
ככל שמהלך היום צפוי וברור יותר, כך תידרש פחות נוכחות הורית שומרת. עם זאת, יש לזכור
שכל ילד צריך גם זמן חופשי מנוכחות של אחרים.
הטרמה – משמעותה הכנה לבאות. הטרמה מסייעת לילד לבחור, להחליט, להתכונן לפני המעשה.
תיווך – תהליכי תיווך מאפשרים לילד לזהות את הדברים החשובים, להתמקד במה שחשוב ולבנות
תגובה מותאמת ודרך ביטוי נכונה.
המללה – הרחבת התיווך באמצעות השפה. דרך זו מעניקה לילד אפשרויות להבעה מילולית
במקום הבעה התנהגותית.
משוב – חיוני לילד לצורך בניית דימוי עצמי חיובי ובניית תהליכים לקראת עצמאות.

כל הורה צריך לאמץ ארגז כלים המותאם לילד ולמשפחה. חשוב לבחון בכל שלב אם יש התקדמות
או נסיגה ותוך כך, לגבש את הדרך בדיאלוג עם ילדכם על מחשבותיו, רגשותיו, הצעותיו.
צרו לעצמכם מפה ולכו לפיה. זכרו שגם שני צעדים אחורה הם סימן לצעד קדימה, וגם חצי צעד הוא התקדמות.
אין מי שמכיר את ילדכם טוב מכם – אם אתם חושבים שמשהו לא בסדר, בדקו שוב, הטילו ספק, בקשו הסברים.
סמכו על תחושות הבטן שלכם כהורים שלעתים קרובות מוכיחות את עצמן.
ידע – הוא מילת מפתח בסיוע יעיל. רכישת ידע באמצעות קריאה, פנייה לאנשי מקצוע, הקשבה לניסיונם של אחרים,
השתתפות בקבוצת תמיכה והשתתפות בפורומים למיניהם – כל אלה יציידו אתכם.
נוכחות הורית שומרת: נוכחות ההורה חשובה ,כאשר ההורה מבין את המושגים הרלוונטיים,
בקיא בתהליכי אבחון, מבין את סוגי המענה והתמיכה הקיימים, הוא חש נוח יותר מול בית הספר ומול כל סמכות
טיפולית אחרת. הוא מרגיש שווה, והתגובה לטענות בית הספר תהיה שקולה יותר ותוקפנית פחות. נוסף על כך,
ידע משרה ביטחון, שכן ‘לא בלתי נודע’ זה משהו בעל שם, מוכר ויש דרכים לטפל ולהקל.

מקורות תמיכה חיצוניים – היעזרו בחברים טובים, בני משפחה ודמויות טיפוליות. הערכה לתפקוד ההורי
מסייעת להרגיש סיפוק ובעיקר מציידת אתכם באנרגיה ליום הבא.
בחרו את מילותיכם בקפידה – ילד המגיע לחטיבת הביניים כבר הספיק להיחשף למונחים המגדירים את
הקשיים הלימודיים שלו. כמה מהמונחים השגורים בפי צוותי החינוך נשמעים שליליים מאוד ופוגעים בילד.
חשוב להציג עובדות מדויקות בנוגע להפרעה הספציפית ולהדגיש הישגים גבוהים של אנשים אחרים עם לקות דומה,
כדי לסלק אמונות מכשילות של הילד לגבי יכולותיו. מתבגרים חשים הקלה כאשר הם מקבלים מידע מדויק וכלים
ברורים שבאמצעותם יוכלו להתגבר על הקשיים.
עמדו לצד ילדכם – ילד הסובל מהפרעת קשב ‘זוכה’ לא אחת בביקורת מצד המערכת שכן זו מעריכה, מבקרת
ומחלקת ציונים. בצד הביקורת, חזקו את הביטחון שלו.
תכננו מראש – קבעו מראש כללים שתפעלו לפיהם בכל מצב הצפוי לעלות. דעו מהי השורה התחתונה של הכללים.
דעו מהי עמדתכם לגבי דברים שהילד ייזכר בהם לפתע ושידרשו מכם להשמיט הכול מידיכם ולרוץ.
חשבו ביניכם לבין עצמכם האם מדי פעם אתם מחלצים את ילדכם מצרות או שמא הפך חוסר התכנון שלו לסגנון
של הרגע האחרון.
ערכו חוזה גמיש – עם הילד. החליטו מראש אילו כללים פתוחים למשא ומתן.
למשל, אם קבעתם שעה קבועה לשיבה הביתה, האם אתם מוכנים לשנות אותה בתנאים מיוחדים?
אל תוסיפו עונש על עונש – אם ילדכם כבר שילם עקב ההשלכות הטבעיות של מעשיו (נענש על ידי מורה,
הפסיד משהו חשוב, איבד חבר, הבין בעצמו שטעה), אין צורך להענישו שוב.
תמיד שקלו את צעדיכם: האם באמת נחוץ להוסיף ולחנך או האם מדובר בסוג של נקמה ופריקת תסכולים שלכם?
‘אני אחשוב על זה’ – קנו לעצמכם זמן לחשיבה זהירה ולתכנון רצוי. אם אינכם בטוחים מה לעשות,
חשבו על כך עוד קצת. או חשבו יחד עם הילד, שתפו אותו. עזרו לו לקחת אחריות.
קצרו – אמרו כל דבר במינימום מילים, ללא הטפות מוסר. הטפות אינן עובדות, הן מצריכות זמן,
והנדנוד פועל כבומרנג.
‘עיניים עצומות לרווחה’ – קבעו עדיפויות בכעס ובתלונות לילד. אם תעירו על כל דבר, יהפוך הבית
לסוג של זירת קרב, והערותיכם לא תהיינה יעילות. החליטו מהם הקווים האדומים שלכם, ועליהם אל תוותרו.
על כך נאמר, ברוח ההומור, ‘אם אתם מוצאים את עצמכם בבור, הפסיקו לחפור!’ (גם הומור מסייע בהתמודדות).

השתמשו בנחישות וברגישות – לפעמים הורים חושבים שאם יצליחו לשלוט על ילדם בכוח הזרוע, או במילים אחרות
‘ישימו לו גבולות’ או ‘יחנכו’ אותו, התנהגותו תשתפר והבעיה תבוא על פתרונה. לעתים הם מנסים שוב ושוב את
אותן שיטות בלתי יעילות, כמו איומים, עונשים וכיוצא באלה, עד שלבסוף מאבדים שליטה ומתפרצים. הבסיס
ההכרחי להורות לילדים מתקשים הוא לא רק גבולות ברורים ותקיפים אלא הרבה חום ואהבה. יש הורים החשים נוח
יותר עם החלק הסמכותי שבהורותם ופועלים בשדה זה בחופשיות, ואחרים ירגישו נוח יותר עם חום וויתור.
הדרך היעילה יותר היא האיזון הנכון בין תקיפות ובין אהבה.

התמודדות עם תסכול ואכזבה – הכירו בכך שאכזבתו של הילד מעצמו גדולה לא פחות ולעתים אף יותר משלכם,
הן ברמת התפקוד היומיומי בכיתה ובבית, הן ברמה המשפחתית – שכן הוא נושא תחושת אשם עמוקה
הנובעת מההרגשה כי הוא מאכזב – והן ברמה החברתית, בקבוצת השווים לו, שהוא חש כי הוא עומד לאבד
את מעמדו ואת כבודו בה. תפקידכם כהורים להפנות את האנרגיות הרגשיות שלכם מעצמכם ומאכזבתכם ? אל מצוקתו
של ילדכם. ככל שתפחת מידת האכזבה שלכם מהילד, כך יגבר הסיכוי שתפחת ואף תתפוגג אכזבתו של הילד מעצמו ? ובתוך כך יגברו סיכוייו לשמור על דימוי עצמי ולהשיג תחושת ערך למרות מגבלותיו הטכניות.
התמודדות עם תחושת הכעס – ‘אילו היית משקיע יותר, משתדל יותר, מצליח יותר…’ אל תכעסו על הילד אם לא הצליח
בלימודים. כדי להימנע מתגובה טבעית זו, חשוב שתכירו בכך שלרכישת מיומנויות לימוד חשיבות משנית בלבד בתהליך
הלמידה כולו. התמקדו בדרכים שבהן תוכלו לעזור לילדכם, ואל תגיבו בחומרה לחוסר הצלחה.
התמודדות עם חוסר אונים ועם תחושת אשם – הורים הסבורים שהם האחראים לפגיעה בילדם חשים שעליהם לספק
הגנה תמידית גם בשטחים שבהם הילד אינו סובל מכל קושי. מכנים זאת ‘הגנת יתר’, והנזק בה רב על התועלת.
הגנת היתר מחזקת בילד את החשד הקיים ממילא כי הוא חסר יכולת לימודית כלשהי.
התמודדות עם כאב – כהורים החשים את סבלו של ילדכם, כאב הוא בלתי נמנע, אך ראוי לנסות ולהפריד בין סבלו של הילד,
העומד בחזית, ובין סבלכם. תפקידכם לנסות להשתחרר מהרגשות השליליים והקשים שלכם ולהתמקד בתמיכה בילדכם ובחיזוקו.
רק גישה מסוג זה תסייע לילד ותחשל אותו.

התמודדות עם השלמה וייאוש – לעתים הורים מגיעים למסקנה שהשלמה עם המצב תקל על כולם.
אלא שמצב כזה מבטא ייאוש המקרין על הדימוי העצמי של הילד, על סיכוייו בעתיד ועל הערך שימצא בחייו.
זהו סיכון אמתי לילד. אם אתם חשים כי הגעתם למצב כזה של השלמה, עצרו רגע וחשבו. נסחו לכם במדויק
את היכולות של הילד ואת חולשותיו ונסו למקם באופן המדויק ביותר את הלקויות על מפת היכולות הכוללת.
הדבר ייתן לכם תמונה מדויקת יותר ולא מעורפלת. בתוך כך תתעודדו מהחזקות ומהיכולות שאיתרתם והעליתם
על הכתב – ותוכלו להתמקד בחיזוק היכולות ובטיפול בחולשות.

(ד”ר רונית פלוטניק “ארגז הכלים להתמודדות בתוך המשפחה”)