1.אחשוב על זה.

  קנו לעצמכם זמן לחשיבה זהירה ולתכנון רצוי. אם אינכם בטוחים מה לעשות, חשבו על כך עוד קצת. או חשבו יחד עם הילד, שתפו אותו. עזרו לו לקחת אחריות.

2. עמדו לצד ילדכם.

ילד הסובל מהפרעת קשב 'זוכה' לא אחת בביקורת מצד המערכת שכן זו מעריכה, מבקרת ומחלקת ציונים. בצד הביקורת, חזקו את הביטחון שלו.

3. קצרו.

אמרו כל דבר במינימום מילים, ללא הטפות מוסר. הטפות אינן עובדות, הן מצריכות זמן, והנדנוד פועל כבומרנג.

4. להתקשר לסבא וסבתא .

הענקת תפקיד קבוע להתקשר לסבא וסבתא דודה שורצברגנדוביץ או דוד כץ לכל ילד תפקיד קבוע  .

5. אל תוסיפו עונש על עונש.

אם ילדכם כבר שילם עקב ההשלכות הטבעיות של מעשיו  אין צורך להענישו שוב. תמיד שקלו את צעדיכם.

5. אמצו את התקשורת בכתב.

לעתים מסמך עובדתי ומנומס קל יותר 'לעיכול'. חשוב לתאר את הילד במדויק  מה אתם מבקשים ממנו . כל יום פתק כמה שהוא נפלא ואהוב  .

7. עיניים עצומות לרווחה .

קבעו עדיפויות בכעס ובתלונות לילד. אם תעירו על כל דבר, יהפוך הבית לסוג של זירת קרב, והערותיכם לא תהיינה יעילות. החליטו מהם הקווים האדומים שלכם, ועליהם אל תוותרו. על כך נאמר,

"אם אתם מוצאים את עצמכם בבור, הפסיקו לחפור "

8. ערכו חוזה גמיש.

החליטו מראש אילו כללים פתוחים למשא ומתן. למשל, אם קבעתם שעה קבועה לשיבה הביתה, האם אתם מוכנים לשנות אותה בתנאים מיוחדים?

9. התמודדות עם תחושת הכעס.

'אילו היית משקיע יותר, משתדל יותר, מצליח יותר...' אל תכעסו על הילד אם לא הצליח התמקדו בדרכים שבהן תוכלו לעזור לילדכם, ואל תגיבו בחומרה לחוסר הצלחה.

10 . השתמשו בנחישות וברגישות

לפעמים הורים חושבים שאם יצליחו לשלוט על ילדם בכוח הזרוע, או במילים אחרות 'ישימו לו גבולות' או 'יחנכו' אותו, התנהגותו תשתפר והבעיה תבוא על פתרונה. לעתים הם מנסים שוב ושוב את אותן שיטות בלתי יעילות, כמו איומים, עונשים וכיוצא באלה, עד שלבסוף מאבדים שליטה ומתפרצים. הבסיס ההכרחי להורות לילדים מתקשים הוא לא רק גבולות ברורים ותקיפים אלא הרבה חום ואהבה. יש הורים החשים נוח יותר עם החלק הסמכותי שבהורותם ופועלים בשדה זה בחופשיות, ואחרים ירגישו נוח יותר עם חום וויתור. הדרך היעילה יותר היא האיזון הנכון בין תקיפות ובין אהבה.

11.  התמודדות עם תסכול ואכזבה

 הכירו בכך שאכזבתו של הילד מעצמו גדולה לא פחות ולעתים אף יותר משלכם, הן ברמת התפקוד היומיומי בכיתה ובבית, הן ברמה  המשפחתית - שכן הוא נושא תחושת אשם עמוקה הנובעת מההרגשה כי הוא מאכזב ככל שתפחת מידת האכזבה שלכם מהילד, כך יגבר הסיכוי שתפחת ואף תתפוגג אכזבתו של הילד מעצמו ? ובתוך כך יגברו סיכוייו לשמור על דימוי עצמי ולהשיג תחושת ערך למרות מגבלותיו