אנשים רבים מייעצים להורים לא לדאוג.
במיוחד עושים זאת זרים הממהרים לשפוט והרואים במאמציהם של הורים,
ככאלו "המבקשים להתחמק מאחריות". אחרים טוענים כי זהו שלב זמני בהתפתחות שיחלוף מעצמו.
עצות אלו בד"כ מזיקות ומוטעות. חייו של ילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז אשר לא הוכר ככזה ולכן
לא טופל, רצופים תסכולים וכישלונות והישגיו נמוכים. אצל מחצית מילדים אלו היחסים החברתיים נפגמים
בצורה קשה. תפקוד ברמה הנמוכה גובה מחיר בתחום הרגשי, החברתי וההתנהגותי ומשפיע על הערכתו
העצמית של הילד ועל יחסיו עם הסביבה. אם לא יטופל בזמן המצב עלול להחמיר.

מכיוון שיש לקחת בחשבון גורמים רבים באבחנה, על כל ילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז לעבור בדיקה
נירולוגית מקיפה. לאחריה יקבע האם יש צורך באמצעים איבחוניים נוספים ואם יש בכך צורך יומלץ על
ביצוע בדיקות מתאימות .

אז מה עושים?

ראשית, חשוב מאד לא לאבחן בקלות על סמך מידע חלקי את הילד או הילדה שלכם כלוקים בהפרעת קשב
וריכוז ללא בירור מעמיק אצל מומחה. לעיתים קרובות התופעה היא בסך הכל תוצר של רגישות יתר תחושתית,
דיכאון או חרדה, או משבר זמני שעובר על הילד. רק אם הסימפטומים שתוארו ושיובאו בהמשך בפרק הדן באבחון,
מתמידים לאורך זמן ממושך, וגם מפריעים באופן ממשי לחיי הילד והסביבה מומלץ רק אז לערוך בדיקה או אבחון מקצועי.

מתוך הספר "קשב וריכוז".