תפריט
חכמת האולטרא סאונד.
לראות את הנולד
החיים – הם מסע לגלוי האור הפנימי שטמון בתוכי,
והוצאתו מן הכוח על הפועל.
מכונית ‘אופל קדט’ מודל 84 עקפה את הפינה בחריקת צמיגים מסמרת שער, וחלפה על פנינו במהירות עוצרת נשימה, מותירה אחריה עננת עשן אגזוזים מצחינה. למרות המהירות העצומה הספקתי להבחין בנהג, נער בן טיפש עשרה ובחבורת צעירים בני גילו שנדחקו לחללו הצר של הרכב.
“טיפש!“, סיננתי אחרי המכונית המתרחקת. עוד חבורת סכלים ששואפת להצטרף לסטטיסטיקה העגומה של נפגעי תאונות הדרכים.
“טיפש?”, תהה ידידי המלומד, מלך החשיבה הרציונאלית, “לפני שתאשים אדם בטיפשות, שמה עליך להגדיר מהי חכמה…”
נשמתי במלוא הריאות אויר אביבי צח והתבוננתי ברחוב השקט. “חכם זה… לקבל החלטות נכונות, לא לעשות שטויות, חכם זה לא לנהוג במכונית כמו אידיוט, למשל”.
עצרתי כשהבחנתי לפי מבטו המשועשע של ידידי שההגדרות שלי לא היו מס?פקות.
“תגיד אתה”, הציע לי ידידי, “למה נהגים גברים מתחת לגיל 25 משלמים לחברות הביטוח את
הפרמיה הגבוהה ביותר שקיימת בשוק?”
“כי הם עושים יותר תאונות”, השבתי מיד.
“אני יודע”, הוא אמר, “אבל למה הם עושים יותר תאונות?”
הפעם חשבתי מעט לפני שעניתי. “הם לוקחים יותר סיכונים, הם פזיזים, הם פחות אחראים”.
“בוא ניקח את התשובה הראשונה שלך”, אמר. – “הם לוקחים יותר סיכונים, למה?”
היססתי. “כי הם חושבים שבני אדם חיים לנצח. כי הם לא רואים את תוצאות המעשים שלהם”.
“בדיוק”, החמיא לי ידידי, “הם לא ערים לתוצאות מעשיהם”. מה דעתך על ההגדרה הבאה: חכמה היא היכולת לחזות השלכות, ולקבל החלטות על בסיס ההשלכות הללו”.
חשבתי על דבריו בעודנו חולפים על פתח הקונדיטוריה השכונתית. תשומת הלב שלי נדדה בין דברי הטעם של ידידי המלומד לניחוח המדהים של הרוגלך הטריים. “נשמע לי הגיוני”, אמרתי לבסוף, “לפי דבריך טיפשות היא העדר היכולת לראות את הנולד”.
“בדיוק”, הנהן בן שיחי, “לרוע המזל – ראיית הנולד איננה מקצוע חובה הנלמד בבתי הספר. מוזר שאנחנו מצפים ממדענים, חוקרים, רופאים ומהנדסים להיות בעלי יכולת הסקת מסקנות נכונות, אבל אנחנו ממעטים ליישם את העיקרון הלוגי הפשוט הזה בחיי היום יום. תחשוב על זה, היית רוצה לעבור אבחון אצל רופא שאינו מסוגל להסיק מסקנות נכונות?”
הנהנתי בראשי לשלילה ואמרתי לעצמי שדברים כאלו בוודאי לא קורים. פתאום חשבתי על פוליטיקאים, מחוקקים, שופטים וקציני צבא, וכבר לא הייתי בטוח.
רק כדי להסיח את דעתי מהאפשרויות המדאיגות, שאלתי את ידידי: “איך רוכשים את התכונה הזו?”
“תרגול וניסוי”, השיב לי מיד בפסקנות. “תתרגל לנתח כל מצב בכלים רציונאליים, תעמיד את השכל לפני הרגש. תחשוב לעומק. אל תחיה רדוד” הוא זרק לעברי מבט ומיד הוסיף, “אתה בטח מבין שלא חידשתי כאן שום דבר מעצמי. חכמינו זיכרונם לברכה כבר אמרו בפרקי אבות: “איזהו חכם? הרואה את הנולד”.
הנהנתי בהסכמה מלאה לדברים והחלטתי ליישם אותם מיד. חשבתי שוב על ריח הרוגלך המשגע התלוי באוויר וזרקתי מבט קצר לעבר אזור הכרס.
המשכתי ללכת..
“סוף מעשה במחשבה תחילה” ? זהו משפט שאומרים בקבלת שבת.
למה דווקא ביום שישי אומרים זאת?
ניתן להסביר על פי הגמרא “מי שטרח בערב שבת ? יאכל בשבת” , כלל זה אומר מי שחושב
ומסיק מחשבות נכונות, ייהנה מכך בעתיד.
בערב שבת ? בו אנו מתכוננים לשבת, נזכור כי בכל רגע אנו צריכים להתכונן ולקבל החלטות שישפיעו על מהלך חיינו בעתיד.
עתיד, זה יכול להיות בעוד שעה, בעוד שבוע, בעוד חודש, בעוד שנה, וגם לעתיד לבוא.
תחשוב (לעתיד) טוב ? יהיה (עתיד) טוב.